"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"

עשור שלישי למשרד.

שנות ה-40 של המאה הקודמת.

נקודת תפנית בהיסטוריה של ארץ ישראל.

ימי המנדט קרבים לקיצם. הישוב היהודי בארץ מתכנן את המדינה שתקום ובמקביל מתמודד עם אירועי אלימות ועם מלחמת השחרור.

תחת המצב הבטחוני הקשה, מתקבלת במשרד בירושלים ההחלטה לפתוח סניף בתל אביב.

באותן השנים נוטלים לוין והורוביץ חלק משמעותי בתכנון מערכת המשפט שעתידה היתה לקום, ועובדים ושותפים במשרד מתגייסים לטובת תפקידים ציבוריים בממשלה החדשה.

מאירים להם את הדרך. ליווי חברת החשמל מתחילת דרכה כחזונו של רוטנברג -ועד היום.

חברת החשמל, אחד מהארגונים הגדולים והחשובים בתולדות המדינה, מיוצגת על ידי ש. הורוביץ ושות' מראשית דרכה ועד היום.

במהלך העשור השלישי לחיי המשרד, ליוו אנשיו את חברת החשמל בנושאים תאגידיים מגוונים וביניהם: המשא-ומתן להסכם אספקת חשמל לתושבי חדרה וכן ייצוגה במחלוקת בנוגע לזכויות השימוש שניתנו לחברה במי נהר הירקון כנגד איכרים שטענו לזכותם לשאוב מהמים.
בעקבות ייצוג המשרד נפסק, כי הזיכיון לטובת חברת החשמל מבטל את כל זכויות האיכרים על המים.

עוד אירועים מאותו עשור

תעודת ההתאגדות של שותפות לאחר פרישת שלום הורוביץ 1941 2/2

מקור: ארכיון המשרד

תעודת ההתאגדות של השותפות לאחר פרישתו של שלום הורוביץ 1941 1/2

מקור: ארכיון המשרד

הודעת הפרישה של שלום הורוביץ מהפירמה – 31.10.1940

מקור: ארכיון המשרד

תכתובת מיולי 1948 בין הסניפים של המשרד לגבי השפעות המלחמה על פעילות הסניף בירושלים 1/3

מקור: ארכיון המשרד

תכתובת מיולי 1948 בין הסניפים של המשרד לגבי השפעות המלחמה על פעילות הסניף בירושלים 2/3

מקור: ארכיון המשרד

תכתובת מיולי 1948 בין הסניפים של המשרד לגבי השפעות המלחמה על פעילות הסניף בירושלים 3/3

מקור: ארכיון המשרד

מכתב משנת 1948 המתאר את קשיי ההגעה לתל אביב

מקור: ארכיון המשרד

מכתב של אברהם לוין משנת 1948 בו מספר על פתיחת הסניף בתל אביב

מקור: ארכיון המשרד

מכתב משנת 1948 בנוגע למעבר למשרדים ברחוב יהודה הלוי בתל אביב

מקור: ארכיון המשרד

מכתב ללקוח משנת 1948 בענין פתיחת הסניף בתל אביב

מקור: ארכיון המשרד

ב-31.12.1940, תחילת שנת ה-60 לחייו, הודיע הורוביץ על פרישתו מהמשרד והסביר, שהחליט להשקיע את זמנו, לא רק בעבודה מקצועית אלא גם בפעילויות תרבות.
שותפיו בחרו לשמור על שמו המקורי של המשרד גם לאחר פרישתו, ועד היום. במרוצת השנים נאבק המשרד על יכולתו לשמר את שמו ואף הוביל לשינוי הוראה בחוק לשכת עורכי הדין, אשר לא אפשרה למשרד להמשיך ולהיקרא על שם שותף שכבר איננו.

גם לאחר פרישתו, הוסיף הורוביץ לפקוד את המשרד לעתים קרובות.

ביום 29.1.1942 התמנה הורוביץ לחבר הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית, אשר ניהל את ענייני האוניברסיטה בארץ ישראל.

חשיבות הוועד הפועל התחדדה בעיקר בימי מלחמת השחרור, אז הוטלה עליו האחריות לקבל את ההחלטות שהיו בסמכות חבר הנאמנים של האוניברסיטה, שלא יכול היה להתכנס נוכח הלחימה בארץ.
הורוביץ התמסר כל כולו לענייני האוניברסיטה, ולימים אף התמנה לחבר בהנהלה המצומצמת של האוניברסיטה, חבר בחבר-הנאמנים, ואף ליו"ר ועדת החוקה של האוניברסיטה.

עם פרוץ מלחמת השחרור, בשנת 1948, הפכו החיים בירושלים, כמו גם תפקודו של המשרד בעיר, לקשים מנשוא.
לבקשת המשטרה הצבאית ובשל מיקומו של המשרד ברחוב יפו המרכזי בירושלים, פונו שלושה חדרים במשרד (חדריהם של הורוביץ, סטוינובסקי והדאיה), והוקצו לשימושם של חיילים ושוטרים של המשטרה.

גם המשלוחים למרכז הארץ הפכו קשים ומורכבים יותר ויותר, כיון שהיה צורך להעבירם ב"דרך בורמה".

באפריל 1948 עשתה את דרכה להר הצופים שיירת משוריינים ישראלית, ובה עובדי רפואה של בית החולים הדסה הר הצופים, עובדי האוניברסיטה העברית, אנשי "ההגנה" מגיני ההר, חולים, מבקרים ואזרחים.
השיירה הותקפה בידי פורעים ערבים, ועשרות רבות מנוסעיה נרצחו.

את חקירת האירוע ערך שלום הורוביץ, לבקשת רקטור האוניברסיטה העברית, ובמהלכה גבה עדויות רבות.

בסיום החקירה חיבר הורוביץ דו"ח ובו מסקנותיו.

עם סיום המנדט הבריטי ולקראת הקמת המדינה, ייסדה הסוכנות היהודית את "ועדת המצב", אשר תפקידה היה להתכונן לקראת הקמתו של מנגנון המדינה.
תחת אותה ועדה נוסדה ועדה מיוחדת אשר דנה בהיבטים המשפטיים הכרוכים בהקמת המדינה. הורוביץ התמנה כחבר בועדה, והוביל את הדיונים הנוגעים לחוק האזרחי, למבנה מיניסטריון המשפטים ולבתי-הדין. אחד מפועליו המרכזיים היה הכנת תזכיר, שהתייחס לאופן העבודה של משרד המשפטים במדינות-האנגלוסקסיות ובו העלה את המלצותיו ביחס למבנה בתי הדין, הרכבם, והסוגיות בהם ידונו.

משה זמורה (לימים נשיא בית המשפט העליון הראשון) עסק באותם הימים בעניינים המשפטיים הכרוכים באופן כינון מערכת המשפט של מדינת ישראל, כאשר אברהם לוין ושלום הורוביץ ייעצו לו באופן שוטף.

מיומניו של זמורה עולה כי הוא נועץ עם לוין והורוביץ "בדבר התחוקה למדינה העברית", וקיים עימם פגישות רבות בקשר ל"מבנה מיניסטריון למשפטים ובתי-דין".

בנוסף, התייעץ זמורה עם הורוביץ בקשר למינויו לבית המשפט העליון.

עם הקמת המדינה התמנו רבים מעובדי המשרד לתפקידים משמעותיים במערכת המשפט החדשה:

עו"ד אלפרד ויתקון, שותף במשרד, התמנה לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים.

עו"ד עזרא הדיה, עבר לכהן כפרקליט מחוז ירושלים והדרום, ולימים התמנה לשופט בבית המשפט המחוזי.

עו"ד יעקב גביזון, התמנה לרשם הכללי של הממשלה הזמנית, ואף וביקש את עזרת המשרד בתרומת "מכבש הנוטריון" של סאקר והורוביץ (להפקת תעודות רשמיות). הורוביץ ולוין התמנו לחברים בועדה המייעצת לשר המשפטים בעניינים הקשורים במשפט האזרחי.

לוין, אגב, סירב להצעה למנותו כשופט בבית המשפט העליון.

בשנת 1948 ייצג המשרד חברות ביטוח אנגליות מובילות בתביעות בעניין נכסי נפקדים אשר הגישו נגדן תושבים ביפו.
המשרד היה זה שטיפל, בין היתר, בהשגת אישור משרד החוץ ובתיאום מול המושל הצבאי של יפו, של ביקור המנהל המקומי של חברות הביטוח, בארץ, לצורך בדיקת נכסי הנפקדים.

הבריגדה היהודית הייתה חטיבה בצבא הבריטי שהורכבה כולה מחיילים ומפקדים יהודים, רובם אנשי היישוב היהודי, שהתנדבו לצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה. החטיבה השתתפה בקרבות בחזית המזרח התיכון ובחזיתות אירופה, וחייליה פעלו במחנות העקורים לאחר המלחמה והיו בין מפעיליה של תנועת "הבריחה" לעליית ניצולי השואה לא"י ולמדינת ישראל.

בשנת 1948 ייצג המשרד את הוועד הלאומי אל מול הצבא הבריטי, בגביית כספים שחב הצבא הבריטי בגין אספקת מצות לחיילים יהודים ששרתו בבריגדה היהודית באזורי הים התיכון והמזרח התיכון.