דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם, רֶגֶב אַחַר רֶגֶב

עם התרחבות הפעילות והעלייה במספר הלקוחות צרף הורוביץ את אברהם לוין ויעקב סלומון כשותפים במשרד, ושינה את שם המשרד לשמו הנוכחי: "ש. הורוביץ ושות'".

סלומון ולוין, נכדיו של משה יואל סולומון, למדו משפטים באנגליה, והוכשרו במשרדו של הורוביץ. המשרד פתח אז סניף נוסף בחיפה, אותו ניהל סלומון כאשר לוין המשיך להוביל מהמשרד בירושלים.

ביוני 1933 נרצח חיים ארלוזורוב. שלום הורוביץ, ביחד עם ד"ר ב. ג'וזף (דב יוסף, לימים שר המשפטים), הופיעו מטעם התביעה האזרחית כנגד אברהם סטבסקי, שהואשם ברצח על בסיס עדותה של רעייתו של ארלוזורוב.
ההליך התנהל בפני שופט השלום הבריטי ביפו בסיועם של עורכי הדין מרדכי עליאש ומשה זמורה (לימים הנשיא הראשון של בית המשפט העליון).

מכון זיו, שעתיד היה לקום ברחובות, בהנהלת חיים ויצמן ובכספי תרומתו של ישראל משה זיו, היה המוסד השלישי להשכלה גבוהה בישראל, והתמקד במחקר בתחומי מדעי הטבע והמתמטיקה.

את הקמת המכון (לימים מכון ויצמן) ואת המו"מ שניהל וויצמן להקמתו, ליווה וניהל מתחילת הדרך משרד ש. הורוביץ ושות'. הורוביץ בעצמו היה זה שלווה את התהליך, וניסח את ההסכמים בין הצדדים.

לימים שינה המכון את שמו, בהסכמת משפחת זיו, למכון ויצמן למדע.

הורוביץ המשיך לייצג את ד"ר ויצמן והפעם במשא ומתן מול משפחת אייזנברג לרכישת קרקע בגודל של 50 דונמים ברחובות, בצמוד למכון זיו. לאחר הרכישה, בנה עליה ויצמן את ביתו, והבית שימש כביתם הפרטי של בני הזוג עד לבחירתו כנשיא. אז, הפך הבית למשכן הרשמי של נשיא המדינה. בצוואתם של בני הזוג, נתרמו הקרקעות, הבית ותכולתו, למדינה, במטרה לשמר את מורשתו של הנשיא הראשון.

כיום הבית משמש כמוזיאון ופתוח לקהל הרחב.

"חברת אשלג ארץ-ישראלית", החברה ההיסטורית והחלוצית שעסקה בהפקת מינרלים מים המלח, נוסדה על ידי משה נובומייסקי, שערך במשך שנים ניסויים על גדות ים המלח, במטרה למצות באופן מסחרי את מלחיו.
משרד ש. הורוביץ ושות' ליווה את נובומייסקי לאורך כל הליך הקמת החברה, והארי סאקר אף שימש כחבר בדירקטוריון החברה החל מ-1929.
במהלך העשורים שלאחר מכן המשיך המשרד ללוות את החברה, לרבות את הליך הנפקתה לציבור בשנת 1933 ואת הליך הלאמתה של החברה, והפיכתה למפעלי ים המלח.