עשור שני למשרד.
שנות השלושים של המאה הקודמת.
העימות היהודי ערבי בשאלת ארץ ישראל מחריף.
סכסוכי הקרקעות עומדים במרכז המחלוקת ומשרד ש. הורוביץ משנס מותניים ומייצג גופים ציוניים רבים בסכסוך, הן בהיבטים אזרחיים והן פליליים.
שלום הורוביץ מוזמן להעיד מטעם הסוכנות היהודית בפני ועדת פיל, החשובה מבין הוועדות לענייני ארץ ישראל באותן השנים, המשרד מלווה את חיים ויצמן בהקמת מכון זיו (לימים מכון ויצמן), ואף מייצג כנגד הנאשם ברצח ארלוזורוב.
הפעילות מתרחבת, המשרד פותח סניף נוסף בחיפה ואף מצרף אל שורותיו את אברהם לוין ויעקב סולומון, נכדיו של יואל משה סולומון.
המקצועיות והנסיון הרב של ש. הורוביץ ושות' בענייני הקרקעות באה לידי ביטוי משמעותי באחת הוועדות החשובות שהתכנסו בעניין זה.
וועדת פיל שקמה באוגוסט 1936 על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת, היתה ועדת חקירה מלכותית שבראשה עמד הלורד ויליאם רוברט פיל.
מטרת הועדה היתה לבדוק מדוע פרץ המרד הערבי, ולהמליץ על צעדים להמשך.
שלום הורוביץ היה אחד מעורכי הדין שכיהנו בוועדה המרכזית ארצית, אשר הוקמה במטרה לסייע לוועדה המלכותית שקמה. הורוביץ שימש כיועץ כבוד מטעם הסוכנות היהודית, והופיע לבקשתה בפני הוועדה, בכדי להציג בפניה מידע אודות משפט הקרקעות בארץ ולהציע דרכים לשיפור.
בעדותו עמד הורוביץ על הצורך להנהיג שיטה חדשה ומתוקנת לענייני קרקעות, שכן השיטה הישנה (שהייתה נהוגה בתקופת התורכים), לא התאימה לצרכים החדשים של אותה עת.
הורוביץ גיבש שיטה מתוקנת לדיני הקרקעות, אשר בין היתר שמה דגש על הצורך להגן על זכות הבעלות, הצורך במתן עזרה ממשית לבעלי הקרקע, והצורך בסידור וארגון מחדש של שיטת רישום הקרקעות בארץ.
*את הסרטון מלווה השיר "דונם פה ודונם שם", אשר הלחין מנשה רבינא ז"ל, סבה של מיכל ליברמן, שותפה במשרד.
כתבה מעיתון דבר 5.7.1933 בענין יצוג חקירה בתביעה האזרחית
מקור: מכון לבון - ארכיון תנועת העבודה. מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב
עם התרחבות הפעילות והעלייה במספר הלקוחות צרף הורוביץ את אברהם לוין ויעקב סלומון כשותפים במשרד, ושינה את שם המשרד לשמו הנוכחי: "ש. הורוביץ ושות'".
סלומון ולוין, נכדיו של משה יואל סולומון, למדו משפטים באנגליה, והוכשרו במשרדו של הורוביץ. המשרד פתח אז סניף נוסף בחיפה, אותו ניהל סלומון כאשר לוין המשיך להוביל מהמשרד בירושלים.
ביוני 1933 נרצח חיים ארלוזורוב. שלום הורוביץ, ביחד עם ד"ר ב. ג'וזף (דב יוסף, לימים שר המשפטים), הופיעו מטעם התביעה האזרחית כנגד אברהם סטבסקי, שהואשם ברצח על בסיס עדותה של רעייתו של ארלוזורוב.
ההליך התנהל בפני שופט השלום הבריטי ביפו בסיועם של עורכי הדין מרדכי עליאש ומשה זמורה (לימים הנשיא הראשון של בית המשפט העליון).
מכון זיו, שעתיד היה לקום ברחובות, בהנהלת חיים ויצמן ובכספי תרומתו של ישראל משה זיו, היה המוסד השלישי להשכלה גבוהה בישראל, והתמקד במחקר בתחומי מדעי הטבע והמתמטיקה.
את הקמת המכון (לימים מכון ויצמן) ואת המו"מ שניהל וויצמן להקמתו, ליווה וניהל מתחילת הדרך משרד ש. הורוביץ ושות'. הורוביץ בעצמו היה זה שלווה את התהליך, וניסח את ההסכמים בין הצדדים.
לימים שינה המכון את שמו, בהסכמת משפחת זיו, למכון ויצמן למדע.
הורוביץ המשיך לייצג את ד"ר ויצמן והפעם במשא ומתן מול משפחת אייזנברג לרכישת קרקע בגודל של 50 דונמים ברחובות, בצמוד למכון זיו. לאחר הרכישה, בנה עליה ויצמן את ביתו, והבית שימש כביתם הפרטי של בני הזוג עד לבחירתו כנשיא. אז, הפך הבית למשכן הרשמי של נשיא המדינה. בצוואתם של בני הזוג, נתרמו הקרקעות, הבית ותכולתו, למדינה, במטרה לשמר את מורשתו של הנשיא הראשון.
כיום הבית משמש כמוזיאון ופתוח לקהל הרחב.
"חברת אשלג ארץ-ישראלית", החברה ההיסטורית והחלוצית שעסקה בהפקת מינרלים מים המלח, נוסדה על ידי משה נובומייסקי, שערך במשך שנים ניסויים על גדות ים המלח, במטרה למצות באופן מסחרי את מלחיו.
משרד ש. הורוביץ ושות' ליווה את נובומייסקי לאורך כל הליך הקמת החברה, והארי סאקר אף שימש כחבר בדירקטוריון החברה החל מ-1929.
במהלך העשורים שלאחר מכן המשיך המשרד ללוות את החברה, לרבות את הליך הנפקתה לציבור בשנת 1933 ואת הליך הלאמתה של החברה, והפיכתה למפעלי ים המלח.
בשנת 1934 ייצג ש. הורוביץ ושות' את הקרן הקיימת לישראל בתגובתה לערעור שהגישו חברי הישוב זוביראת בעמק יזרעאל לבית המשפט לערעורים של המנדט. הערעור הוגש לאחר שבית המשפט לקרקעות בחיפה פסק, כי קרקעות חרושת הגויים בעמק שייכות לקק"ל וכי לחברי הישוב אין זכות בהן. בית המשפט לערעורים דחה את הערעור על הסף.
בשנת 1938 ייצג ש. הורוביץ ושות' את חברת הכשרת היישוב, אשר ביקשה להרחיק מתיישבים מקרקעות שהיו בבעלותה ליד יקנעם.
מושל מחוז הצפון דאז, אישר את הרחקת המתיישבים למרחק של כ-200 מ' מהמקום בו התיישבו, אך המתיישבים ערערו על ההחלטה ובתי המשפט השלום והמחוזי בחיפה פסקו, כי היא בטלה.
בליוויו של המשרד ערערה הכשרת היישוב לבית הדין העליון, שהחליט כי פקודת המושל ניתנה כדין והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לשם קידום הפינוי.
בשנת 1939 הגישה הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית עתירה כנגד עיריית ירושלים בעקבות דרישת העיריה ממנה לשלם מיסים בגין השטחים שברשותה.
מאז השלטון העות'מאני, נהנתה הפטריארכיה מפטור ממיסוי, אשר ניתן, בין היתר, בשל העובדה שהשטחים התקבלו בתרומה, ומתוך רצון לשמר את המוסדות הדתיים. הורוביץ, שייצג את עיריית ירושלים, טען כי הפטריארכיה זכאית לקבל, לכל היותר, את הזכויות והפריבילגיות שהיו לה טרם הכיבוש הבריטי, וזאת בהתאם לחוק הבינלאומי.
משרד ש. הורוביץ ייצג את קק"ל בסכסוך על חלקות באזור מפרץ חיפה, שהתגלע בינה לבין 25 מערביי אל גווראנה ונדון בפני ביה"ד המחוזי לקרקעות
הקרן הקיימת טענה, כי אדמת המריבה מופיעה בקושנים ואילו בדו"ח שהוגש לביה"ד נטען כי לא כך.
במהלך הדיון, הורוביץ חקר באריכות את המומחה (שמונה על-ידי בית הדין), חקירה שבסיומה המומחה הודה כי בניגוד לדו"ח שכתב, אדמת המריבה נכללה בקושנים.
באתר זה נעשה שימוש בעוגיות (cookies) ובכלי ניטור ואיסוף נתונים, לשיפור הגלישה באתר, לצרכי שיווק והתאמה אישית, ולמטרות נוספות. בכל שימוש באתר, אתה מסכים לקבלת העוגיות, לשימושים אלו בעוגיות ובכלי הניטור, ולמתן גישה לנתונים השמורים בעוגיות אלו. לפירוט נוסף ניתן לעיין במדיניות הפרטיות.