דרמות בעולם הבנקאות

פרשת לילהאמר אירעה בעיר לילהאמר שבנורווגיה ב-21 ביולי 1973 במסגרת "מבצע זעם האל", כאשר סוכני מוסד הרגו צעיר מרוקאי בשם אחמד בושיקי, לאחר שסברו כי הוא עלי חסן סלאמה, מראשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור". בתום המשפט הפלילי כנגד סוכני המוסד שנעצרו בנורווגיה, תבעה משפחתו של אחמד בושיקי את מדינת ישראל בתביעת פיצויים. משרדנו טיפל בהגנה על האינטרסים של מדינת ישראל.

המשרד, באמצעות עו"ד אמנון גולדנברג, ייצג את ח"כ פרופ' אבנר חי שאקי בפסק דין תקדימי, במסגרתו בית המשפט העליון בחן את גדרי ההתיישנות של עבירות פליליות.

בג"ץ קבע כי חסינות פרלמנטרית משהה את מירוץ ההתיישנות רק אם המניעה להעמדה לדין הייתה החסינות עצמה.

נקבע כי, באותו במקרה, אי הגשת כתב האישום נבעה מהחלטה של היועץ המשפטי לממשלה, שהחליט שלא להעמיד לדין את ח"כ שאקי מחמת חוסר ענין לציבור (בג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה – מיכאל בן יאיר).

המשרד, ייצג את המכללה למינהל בעתירה שהגישה נגד לשכת עורכי הדין, בטענה כי סיווג המכללה כמוסד "בלתי אקדמאי" במסגרת פרסום שיעור ההצלחה בבחינות ההסמכה, מהווה פגיעה בשמו הטוב של המוסד.

בית המשפט קבע, שלשכת עורכי הדין רשאית לפרסם את תוצאות הבחינות של בוגרי המכללה עם "מכללות שלא הוכרו כמוסדות להשכלה גבוהה", ובלבד שתכלול הבהרה מפורשת שכך עשתה. קביעה עקרונית וחשובה בפסק הדין היתה שמוסדות אקדמיים זכאים לקבל נתונים בנוגע לתוצאות הבחינות של בוגריהם (בג"ץ 2594/96 המסלול האקדמי של המכללה למינהל נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח').

המשרד ייצג את חברת השקעות דיסקונט בע"מ ואת יעקב אשל, המשיבות בע"א 218/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ.

דיסקונט החזיקה ב-26.7% ממניות חברה פרטית, שהחזיקה בכל המניות של חברת ישקר. כאשר סירבה ישקר להמציא לדיסקונט את דוחותיה הכספיים לתאריך מסוים, פנו הצדדים לבית המשפט. בית המשפט קבע, כי מכוחו של חוק ניירות ערך מוטלת על חברה פרטית החובה למסור לחברה הציבורית מידע כספי, לרבות דוחותיה הכספיים, והכול כנדרש על מנת למלא את חובות הגילוי הנאות המוטלות עליה לפי חוק ניירות ערך.

משרדנו ייצג את חברת אסם, יצרנית חטיף הבוטנים: "במבה" בעתירה נגד רשות השידור, שעניינה בתכנית טלוויזיה בכיכובה של הבובה "שוש", ובפרסומות לחטיף בוטנים המיוצר ע"י עלית, מתחרה של אסם, המכונה אף הוא "שוש". אסם טענה לשיתוף פעולה פסול בין רשות השידור ועלית, שפעלו יחד לקידום אינטרסים כלכליים משותפים וכך נוצרה, במימונה של עלית, דמות ה-"שוש" המהווה פרסומת מסחרית אסורה. בג"ץ קבע כי כיכובה של הבובה "שוש" היא בגדר פרסומת סמויה אסורה, שכן הרשות אינה רשאית לשדר פרסומת מסחרית (בג"ץ 1858/96 אסם, השקעות בע"מ נ' רשות השידור). בג"צ הוציא צו מוחלט שהורה לרשות השידור להימנע משידור  התכנית  ומעשיית שימוש בדמות "שוש" ובשמה בשידוריה.